העתיד כבר התחיל.

מעולה. באמת.

לא צריך להגיע לשבט אחרי שסיימת תואר שני במידג'רני עם התמחות ב-Claude. כשמצטרפים מקבלים גישה גם לכל ההקלטות מההתחלה, כך שאפשר ממש להתחיל מאפס ולעבור על הדברים בקצב שלך.

יש שם מפגשים, הדרכות ותכנים מהשלבים הראשונים ועד הדברים שאנחנו מתעסקים בהם היום. כלומר, את לא נכנסת באמצע העונה ושואלת מי זה האיש הזה ולמה כולם כועסים עליו.

אפשר להתחיל מפרק 1.

יש גם כאלה.

ויש אנשים שהצטרפו כי הם שמעו את המילה "פרומפט" מספיק פעמים והחליטו שהגיע הזמן להבין מה רוצים מהם.

כולם מוזמנים.

מפגשים.
הדרכות.
אורחים.
מדריכים.
פרומפטים.
מגזין.
הקלטות.
ניסויים.
כלים חדשים.
קהילה שאפשר לשאול בה שאלות.

ובעיקר מקום אחד שבו מישהו כבר בדק את הכלי החדש שכולם באינטרנט צורחים עליו "זה משנה הכול!!!", וחזר להגיד אם באמת משהו השתנה.

עוד לא. הימים והשעות של הלייבים משתנים.

יש לפחות לייב אחד בחודש עם אלה, ובמהלך החודש מצטרפים גם אורחים ומפגשים נוספים כשיש משהו או מישהו ששווה לפתוח בשבילו זום.

ומדי חודשיים שלושה אנחנו גם יוצאים מהמחשב ונפגשים באמת, פיזית, עם גוף ורגליים והכול.

ואם פספסת לייב, הוא מוקלט.

לא.

אין "שיעור 1: ברוכים הבאים לעולם הבינה המלאכותית". זו קהילה חיה שמתעדכנת יחד עם התחום. יש מפגשים, תכנים, הדרכות, אורחים, מגזין, מדריכים, פרומפטים והתנסויות שמתפתחים כל הזמן.

AI משתנה מהר מדי בשביל שנעמיד פנים שאפשר להקליט קורס וללכת לנוח שנתיים.

נהדר. זו בערך הסיבה שהקמנו את הדבר הזה.

אף בן אדם נורמלי לא אמור לדעת מה קרה השבוע ב-17 מודלים, 43 כלים, 6 חברות סיניות ואיזה בחור בטוויטר שכתב "RIP Photoshop".

אנחנו מנסים להבין מה באמת שווה את הזמן שלך.

גם אנחנו.

וזו בדיוק הסיבה שאנחנו לא מתעסקים רק ב"איך עושים". כי כפתור אפשר ללמוד בעשר דקות. טעם קצת פחות.

הרעיון הוא להשתמש בכלים האלה בלי שהם ישתמשו בך. להכיר את האפשרויות, לנסות הכול, ואז עדיין להצליח לעשות משהו שאפשר להסתכל עליו ולהגיד: אה. זה שלה.

ברוכה הבאה למועדון. כולם מרגישים שהם איחרו.

גם האדם שהעלה את המודל החדש לפני 11 דקות כבר קורא עכשיו פוסט על מודל יותר חדש. אי אפשר להיות מעודכנים בהכול. וגם לא צריך.

צריך לדעת מספיק כדי להיכנס פנימה בלי לפחד, להבין מה רלוונטי לך, ולהתחיל לשחק.

כי אפשר ללמוד AI לבד. אפשר גם לעשות אימון בבית, להכין לחם מחמצת ולצבוע לעצמך את השיער. אנשים עושים הכול.

אבל יש משהו מאוד נחמד בללמוד בתוך קבוצה של אנשים שגם הם מסתכלים על כל הטירוף הזה וחושבים: "אוקיי. זה מדהים. זה מלחיץ. אני רוצה לנסות."

ואז מישהו מראה משהו שעשה. מישהי אחרת שולחת כלי שלא הכרת. מישהו שואל בדיוק את השאלה שהתביישת לשאול.

ופתאום הדבר הענק והמהיר הזה מרגיש קצת פחות כמו רכבת שעומדת לדרוס אותך, וקצת יותר כמו מקום שאפשר לעלות עליו.